פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' משרד עו"ד: ולאדימיר מיסיוק - פסקדין

החלטה

לפני בקש לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר יריבות והשתק פלוגתא.

התביעה במסגרתה הוגשה הבקשה וטענות הצדדים הצריכות לעניין .

1.המשיבה, חברה בע"מ העוסקת בבנייה, הגישה נגד המבקש, עורך דין במקצועו, העוסק, בין היתר, בייצוג עובדים זרים בתביעותיהם כנגד מעסיקים, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתם וסיום העסקתם, תביעה שהועמדה, לצרכי אגרה, על 2,000,000 ₪.

2.על מנת להצליח בבקשה לסילוק על הסף, יש להראות כי גם אם תוכיח המשיבה את העובדות הנטענות בכתב תביעתה, לא תתקבל התביעה.

3.לטענת המשיבה, בכתב התביעה, במהלך השנים האחרונות מנהל המבקש, כעורך דין, הליכים משפטיים, בחוסר תום לב, תוך הפרת חובות אמון המוטלות עליו. לטענתה, מפר המבקש חובות חקוקות, משדל את לקוחותיו להגיש תביעות, מנהל את התביעות תוך הטעיה מכוונת של בתי הדין לעבודה בהן נדונות התביעות, מדיח עדים ומשבש הליכי משפט, מייצג את לקוחותיו תוך חריגה מהרשאתם או בהעדר הרשאה, תוך שהוא עובר על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין ומתעלם מהחלטות שניתנו נגדו, באופן אישי, על ידי בתי הדין(להלן: "העוולות הנטענות").

4.בעשותו כן, גרם לה המבקש, לטענתה, נזקים והפסדים, אשר אלמלא היה נוהג כן, לא היו נגרמים לה.

5.המשיבה טוענת כי המבקש "פיתח שיטה" להפוך את ייצוג העובדים הזרים לעסק משגשג, על ידי הגדלת מסת התביעות המוגשות על ידו, גם אם לצורך כך הוא נדרש לבצע את העוולות הנטענות.

6.לטענתה פעל המבקש בדרכים פסולות כמפורט להלן:

7.שידול – המבקש משדל עובדים זרים להגיש תביעות נגד מעסיקים בישראל. העובדים הזרים שיוצגו על ידו, חתמו על יפויי כוח ותצהירים, לעיתים שנים לאחר שחזרו לארצם, ומכאן שלא הם פנו למשיב, אלא הוא אליהם. לטענתה, נראה כי יליד מקום מושבו של העובד הזר יוזם את הפנייה לקבוצות עובדים לשעבר, באופן סיטונאי, ותמורת סכום סמלי שהוא היה משלם להם, היה מחתים אותם על יפויי כוח.

8.הדחת עד ושיבוש הליכי משפט – נראה כי תמורת סכום סמלי שהנתבע שילם לעובדים הזרים הם הסכימו לחתום על יפויי כוח, תצהירים ומסמכים אחרים שערך המבקש, לצורך ניהול התביעות, אך נראה כי העובדים הזרים לא ידעו מה מטרת יפויי הכוח עליהם חתמו כמו גם תוכן התצהירים. המבקש איים על עובד, במסדרונות בית הדין, כדי שיעמוד בהתחייבותו לדבוק בגרסת התצהיר שהכין עבורו המבקש, בניגוד לרצונו. בכך הפר המבקש את החובה שבסעיף 34 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו – 1896 (להלן: "כללי האתיקה") שעניינם איסור הטעייה. המבקש ידע שחלק מהעובדים אינם מעוניינים לתבוע את מעסיקיהם, דבר שהביא לדחיית התביעה וחיוב העובד הזר בהוצאות וגרימת הוצאות מיותרות למשיבה ובכל זאת הגיש את התביעה. בנוסף הפר את החובה שבסעיף 35 לכללי האתיקה שכן שילם להם תמורת עדותם.

9.חריגה מהרשאה – פעמים רבות הוטעו העובדים, שלעיתים לא היו מעוניינים לתבוע את המעסיק בישראל, על ידי כך שהוסבר להם על ידי המבקש, כי יפויי הכוח הם לצורך קבלת החזרי מס או אמתלה אחרת בעוד שבפועל הוגשו התביעות כנגד המעסיק בישראל ובגין עילות אחרות. לעיתים לא ידעו העובדים את מי הם תובעים. בכך פעל המבקש תוך חריגה מהשאה והטעיה של הלקוח ובית הדין, לרבות הפרת חוק השליחות תשכ"ה – 1965.

10.בנוסף, תמורת אותו סכום סמלי ששולם לעובדים, לרוב כמה מאות דולרים, רכש המבקש את עילת התביעה נגד המעסיק וקיים חשש כי פעמים רבות, הכספים שהיו נפסקים לטובת העובד לא היו מגיעים לידיו אלא מועברים לנתבע, כיעד אחרון.

11.אם כך הוא – הכספים מוחזקים על ידו שלא כדין ועליו להשיבם למשיבה.

12.כדי לחסוך בעלויות, פעמים רבות, חתמו העובדים על תצהירים ויפויי הכוח שלא בפני עו"ד המאמת חתימות אלה, המבקש, אלא לפני "מאכר", והמבקש, כשאישר את החתימות לא רשם את התאריך ומקום החתימה, בניגוד לתקנה 7(2) לתוספת הראשונה לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971. בעשותו כן הפר חובה חקוקה, ופעל בחוסר תום לב תוך הטעיה של בתי הדין והמשיבה, והסב לה נזק. גם לאחר שבית הדין הארצי לעבודה הורה למבקש לחדול מנוהג פסול זה ולהקפיד על ציון תאריך ומקום עריכת התצהירים ואף חייבו אותו בהוצאות אישיות בגין אי קיום הוראה זו, המשיך המבקש במנהגו זה.

13.כמו כן טוענת המשיבה, כי המבקש הגיש תביעות באופן רשלני, בלי שטרח לבדוק את הדברים לעומק, ותביעות רבות הוגשו ללא יפויי כוח כלל. במקרים כאלה עמדה המשיבה על הגשת יפויי הכוח, ומשאלה לא הוגשו, נמחקה התביעה מחוסר מעש.

14.מספר תביעות הוגשו על ידי המבקש למרות שכבר הוגשו בעבר, נדונו והוכרעו, ובאחד המקרים חויב המבקש בהוצאות אישיות.

15.המשיבה טוענת כי לולא מעשיו הנפסדים של המבקש, התביעות לא היו מוגשות נגדה או לא היו מתבררות, ולכן עליו לשלם לה את כל הסכומים שהוציאה בקשר לתביעות אלה ולחייבו בנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה בגין התביעות.

16.לטענת המשיבה נגרמו לה נזקים ישירים כדלקמן:

א.הוצאות שכ"ט עורכי דינה שייצגו אותה בהליכים בבתי הדין לעבודה, בסך 348,000 ₪ כולל מע"מ, ושכ"ט למשרד בא-כוחה בתביעה זו, שייצג את המשיבה בעיקר במסגרת הליכי הוצל"פ, בסך 30,000 ש"ח.